בכל מקרה העובדה שלשמה התכנסנו היום היא שגיליתי משהו נורא ואיום. בעקבות קריאה עמוקה של ספר שהומלץ לי על ידי איילה, גיליתי, חוץ מהעובדה שהספר הוא טוב, שגברים חלומיים קיימים רק בספרים/ סרטים. אתם אולי קוראים את זה וחושבים שאני עוד אחת מהבנות שחולמות על הנסיך הלבן שיגיע. אני כזאת. אבל רק עכשיו הבנתי עד כמה. בעודי קוראת את הספר אני מבינה עד כמה הדמות מושלמת ועד כמה אני רוצה שהיא תיהיה אמיתית. יש פה משהו פתאטי. אפילו מאוד פתאטי. אבל זה ממש גרם לי להבין עד כמה הקראש האמיתי שלי הוא לא מושלם. ועד כמה שאני ארצה לפנטז שהוא יהיה כזה הוא לא. הוא אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה.
אני לא אומרת שאני מוותרת על זה כי זה בכל זאת נותן טאץ מעניין לחיים, גם אם אני לא עושה כלום.
בקיצור, הקראש הוא אמנם לא האביר על הסוס הלבן המושלם כמו זה שקראתי עליו בספר אבל הוא מספיק טוב בשביל עכשיו. זה אולי גורם לזה להישמע שאני מסתפקת במספיק טוב אבל אני לא.
***אגב, הפוסט הזה היה אמור להיות על משהו אחר. אבל שמעתי ברקע את הצחוקים של החברים שלי והחלטתי לוותר. למעוניינים הפוסט היה בהקשר של יצרים. המבין יבין. ;)
