דילמות |
|
אני מוצאת את עצמי באותה נקודה של אין לי מושג מה אני עושה. כלומר, זה לא שאני עושה דברים ומסתבכת אלא אנשים עושים דברים ומסבכים אותי. אני בדילמה. זה מה שאני. כל חיי אני בדילמה אחת גדולה. מכירים את הקליפים האלה שיש אפשרות בחירה מה יקרה וכל דבר מוביל לסיפור אחר? אז זה הקטע.
יש לי שתי אופציות. אופציה אחת זה באמת להקשיב למה שהחברים שלי אומרים ופשוט לעשות צעד ולראות מה יקרה. הבעיה עם האופציה הזאת שיש פה סיכון. סיכון שאני לא בטוחה שאני רוצה לקחת.. והאופציה השנייה היא פשוט לחכות שיקרה משהו. הבעיה עם האופציה הזאת היא שיש מצב שאני אחכה לנצח ואני לא בטוחה שבא לי.
אני לא טובה בלקבל החלטות, אף פעם לא הייתי טובה. תקבלו החלטות במקומי ואני אהיה מרוצה. אני לא טובה בלקבל החלטות כי אני מנתחת כל דבר. כאילו, אני חושבת על משהו ואז אני חושבת למה שזה יגרום ואז על מה שזה יגרום ועל מה שזה יגרום ואיכשהו זה תמיד נהרס בסוף. והניתוח יתר הזה נובע מחוסר אומץ, שגם אין לי.
זה אולי קצת דיכאוני. בעצם, זה יותר כאילו אני מתלוננת. אבל אני ממש מוצאת את עצמי חסרת אונים (?) אני לא יודעת איך לקרוא לזה בדיוק. משהו אחד קורה וזה גורם לי לחשוב על זה בשמונה וריאציות שונות וזה פשוט מחרפן אותי אבל אני לא יכולה לשלוט בזה.
חלק מההעניין זה שיתוף, אני מרגישה צורך לשתף ולשמוע דעות של אנשים. אז במעמד זה אני רוצה לבקש סליחה ממריו, אור ואיילה על שאני חופרת להם 24/7. אתם מושלמים ואני אוהבת אתכם.
המצחיק הוא, שהכול נגרם על ידי אותו בנאדם והוא אפילו לא יודע את זה.
|
|
|
|
|
;){kind=link}