נקודת ההתחלה |
|
הגעתי לנקודת ההתחלה. שוב. למרות ששיניתי אלפי פעמים את דעתי או את מחשבותיי לגבי נושא אהבה בחיים שלי (כן,כן קראתי את הפוסטים הישנים שלי) אני בכל פעם חוזרת מחדש לאותה נקודה.
אז אחרי שאפשר להגיד רבתי עם הקראש המיתולוגי (אדי, למי שלא מעודכן) שמתנהג אלי כמו מניאק ופשוט שובר ודורך על כל רסיס ממערכת היחסים הלא מוגדרת שהייתה לנו ואחרי שוויתרתי על להיות עליו בקראש ואחרי שתוסכלתי על ידי חבריי המהממים חזרתי שוב פעם לנקודת המוצא.
אני צריכה חבר!!!
אני לא אגיד את זה שוב. אני פשוט מוצאת את עצמי חוזרת על המשפט הזה שוב ושוב ושוב. ובאמת, שאני לא מבינה למה.
אם אני רוצה/ צריכה חבר אז אני צריכה לעשות משהו בנדון נכון? אז זהו, שלא. לפחות לא אני. זאת לא הדרך שבה חשבתי להשיג חבר. אני קיוויתי שכמו בכל סיפור אהבה אני אדלק על מישהו שבמקרה בסתר דלוק גם עליי ואז ביחד נידלק לנו בנחת והכול יהיה טוב ויפה ונחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
אז, זהו שלא. כי כמו שכבר אמרתי, נדלקתי, הוא לא, נגמר הסיפור. ועכשיו אני צריכה להכיר את "הקורבן" הבא שלי. זה שאני אוכל לאדלק עליו בשקט בלי להרגיש רגשות אשם. זה שאולי יהיה דלוק עליי באותה מידה. זה שאיתו סוף סוף אני יוכל להשוויץ לחברים שלי. זה שאני... טוב הבנתם את הפואנטה.
אני לא מרגישה שונה מכל בת עשרה אחרת אני מניחה. למרות ששתי החברות שלי, שלאחת מהן לא ציפיתי שיהיה חבר עוד הרבה זמן, והשנייה שטוב, עם כל הכבוד היא קצת לא בנויה מה"גירלפרינד מטיריאל" ובכל זאת יש לה חבר שהיא אוהבת והם מאושרים.
אז אני שואלת, למה? למה אני לא?
אתם רואים? אם תקראו את כל הפוסטים שלי מהראשון ו.. טוב, עד האחרון תגלו שכל מה שאני מדברת, נושמת, חושבת עליו זה חבר.
ושוב, אני מגיעה לנקודת מוצא, אני צריכה חבר.
|
|
|
|
|
;){kind=link}