מכירים את זה שאתם קוראים פוסטים ישנים שכתבתם ומגלים שהייתם כל כך שקופים ופתטים? אז זה מה שקרה לי בחמש דקות האחרונות.
כל כך הרבה קרה לי בחודשיים- שלוש האחרונים שאני מרגישה במין מעגל כזה..
אז ל-לא עוקבים מבינכם סיקור קצר:
אדי הוא הקראש- אהבה האחרון שלי ואמרתי לו את זה. ואז הכול היה סבבה הוא קיבל את זה במין "אה, אחלה, אוהב אותך, הרבה זמן לא היה לי מישהו כמוך..." כן אז כמו שזה נשמע זה לא. הוא לא התכוון לזה שהוא אוהב אותי, ולא אנחנו לא חברים. אני חושבת שכבר אי אפשר אפילו להגדיר אותנו כידידים.
באמת שזאת לא אשמתי, זאת אשמתו. הוא מתרחק. ואז חוזר. ואז שוב מתרחק. ואז שוב חוזר.
בכל מקרה, אני באמת מנסה להגיע למצב שהיינו בו בינואר. היה כיף, רגיל, ידידותי.
מכירים את זה שאתם קוראים שיחות ישנות עם מישהו ומגלים שהיה כל כך טוב ואתם לא מצליחים להבין איפה זה השתבש? אז זה מה שקרה לי אתמול. איתו.
היו לנו שיחות כיפיות ופשוטות לא עמוקות בדרך כלל. הוא שיתף, אני הקשבתי וכולם היו מרוצים. אבל משהו השתנה, ולא זה לא בגלל שאמרתי לו.
זה בעיקר מבאס אותי. למרות שיש בזה גם משהו מציק. כאילו מה אתה משחק אותה יום כן יום לא? לך, מי צריך אותך?! -- אני! אוף. אני מרגישה כל כך פתטית.
אני בסך הכול רוצה את הידידות שלנו חזרה, לא משהו עמוק, אני לא דורשת הרבה. רק את זה.
|
|
;){kind=link}