נושא השיחה המפתיע הוא כמובן אני. מה אני עושה מכאן..?
הגעתי לנקודת תפנית בחיים שלי, נקודה שממנה אני לא יכולה לחזור, נקודה שממנה רק הלאה, נקודה... נקודתית.
מה אני צריכה לשנות? זה מה ששאלתי את עצמי... והגעתי למסקנה המרעננת שאני פשוט צריכה יותר ביטחון עצמי. או כמו שאומרים אני צריכה ביצים. ורצוי גדולות.
השינויים שלי לא צריכים להיעשות בפן החברתי או הלימודי אלא בפן הבעייתי ביותר בחייה של המתבגרת--- הפן הרומנטי.
כן, כן, כבר אמרנו שאין לי חבר. אני לא נואשת.. טוב אולי אני כן.
אבל זה לא מה שחשוב. אני לא אשיג חבר בלשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמשיח יבוא כי הוא לא נראה באופק.
אני צריכה להיות אקטיבית. אבל מה זה אומר?
אני לא בנאדם שאגש לבחור רנדומלי בקניון או ברחוב או בכל מקום שתבחרו והתחיל לדבר איתו כאילו אנחנו מכירים שנים.
אני גם לא יודעת לפלרטט.. בעצם, מי כן יודע לפלרטט? זאת לא מיומנות נרכשת? הרי אין גן שאחראי על יכולת הפלרטוט שלך נכון? או שאולי יש? נבדוק את העניין.
הפואנטה היא שביטחון עצמי זה דבר שאני צריכה לרכוש ולטפח (כמו אגו) ככל שהוא גדול יותר ככה טוב יותר (לא כמו אגו.. אבל כן כמו ***) ככל שהוא חזק יותר ככה אני חזקה יותר (מטאפורה כלשהי). ככל שאני אפתח את הכישרון החברתי שלי, את הביטחון העצמי שלי, אבטל את הביישנות הלא ממש ביישנית שלי- הכול יהיה הרבה יותר טוב. או שבקיצור אני אשיג ( בתקווה) חבר - מטרתה של כל אחת ואחת מנשות העולם.
אז לאן אני ממשיכה מכאן? אני ממשיכה למקום טוב יותר, למקום חזק יותר, למקום יפה יותר ( ולא אני לא מתכוונת לגן עדן). מהיום ה-4.10.12 עד ל-4.10.13 אני משיגה חבר. יש לי שנה. אם אני לא אשיג חבר אני
נ.ב. - אם מישהו מעוניין... אני פה ;)
;){kind=link}